ליאורית גואטה ז"ל היתה אישה מתוקה ומעוררת השראה. גם בסיפור חייה וגם באופן בו המיוחד ומלא השמחה בו חיה אותם.
כשהיתה ילדה ומישהו היה פונה אליה ושואל "מה קרה לך בעין או מה קרה לךברגל? היתה עונה בביטחון "ככה אני נולדתי!
"ההרפתקאות" הרפואיות הרבות- ניתוחים, אישפוזים ארוכים, בדיקות וביקורות, היו רק עוד נתון בחיים שלה. לא מה ומי שהיא היתה, והיא לא נתנה להם לפגוע בכל שאר הדברים הטובים שהיו לה.
כשהיתה קטנה היא היתה חיוך ענק על פנים קטנות וסקרניות. אחר כך בגרה והפכה נערה ואישה חכמה, דעתנית וחיובית.
ליאורית בת למלכה תבד"לא ולשלום ז"ל, אחות ליעקב ומיטל. נולדה וגדלה ברחובות. בוגרת תחכמוני, חט"ב הדתית ואמי"ת רחובות.
בסיום התיכון עשתה שירות לאומי במרכז להעמקת יהדות במקווה ישראל, ומיד אח"כ למדה לתואר ראשון ושני בסוציולוגיה (פסיכולוגיה חברתית) ותושב"ע באוניברסיטת בר אילן. במקביל, היתה פעילה שנים במכון לאסטרטגיה ציונית. השתתפה בפעילויות וכתבה ניירות עמדה בנושאים שונים.
ליאורית עבדה בפרויקטים שונים ורבים בתחום החינוך הבלתי פורמלי, ביניהם מרכז חוידע, מכון דוידסון במכון וייצמן, ופרויקט לימודים לילדים מאושפזים באמצעות הוראה מתוקשבת.
היא היתה אשת חינוך, ערכים ואידיאולוגיה. החלומות והשאיפות שלה היו בתחומים האלו. היה לה חשוב שהעולם שלנו יהיה יותר טוב, יותר מוסרי ויותר מכבד, ובעיקר שיהיה בו מרחב מקבל ומחבק לכל אדם, גם למי שהסיפור שלו שונה.
ליאורית אהבה אנשים, אהבה טיולים-בחוץ בטבע, וגם סתם לצאת לעיר, לראות מה חדש. בדרך היתה עוצרת מול כל מכר וחבר שנפגשה, וחוזרת הביתה מלאה עידכונים וסיפורים. היה לה באמת איכפת מה קורה עם אנשים, והיא שמחה בשמחותיהם, ודאגה את דאגותיהם יחד איתם.
במיוחד היתה קשורה למשפחה המורחבת- הדודות והדודים, בנות ובני הדודים למשפחת גואטה, ולמשפחת רקח
ליאורית עסקה באמנות באופן מגוון ועשיר מאוד- קולאז'ים, ציורים, סריגה, יצירת תיקים וכ"ו. בנוסף, אהבה משחקי חשיבה ומשחקי חברה והחזיקה באוסף מרשים שלהם.
ליאורית לא אהבה במיוחד לאכול, אבל את המטבח אהבה מאוד- היא בישלה ואפתה באופן יומיומי. ההתמחות שלה היתה מתוקים מושחתים במיוחד, והיא נהנתה מאוד "להחטיא" אחרים ביצירותיה המתוקות. באופן פלאי, היא הצליחה לבשל מעולה גם אוכל שמעולם לא טעמה, ונהנתה לראות אחרים מתענגים ממנו.
.אחד הפרויקטים בהם נהנתה במיוחד לעבוד היה חוגי בישול וקייטנת בישול לילדים, שילוב של שתי אהבות גדולות שלה
ליאורית היתה אישה בעלת אמונה חזקה, והאמונה חיזקה אותה בחזרה, ונתנה לה את הכוח והתקווה לשמוח, לעשות ולחיות. היא אהבה את החיים. כשהיה קשה מאוד, היא חיכתה תמיד לימים טובים יותר שיבואו אחר כך.
בשנים האחרונות היה חשוב לה לספר את הסיפור שלה ולשתף בתובנות שלה.הספר "ילדות" נולד מתוך הצורך הזה.
בספר ישנם סיפורים-שירים שנכתבו דרך עיניהם של ילדים ומתוך נקודת מבטם המיוחדת. בנוסף, כתבה חוברת הדרכה להורים, שמלווה את הספר ויכולה לסייע להם לשחק ולדבר עם ילדיהם באמצעות הספר.
בנוסף, ליאורית העבירה הרצאות שיחזקו אנשים אחרים שמתמודדים עם אתגרי חיים, וקיוותה שיוכלו לשאוב כח ונחמה מהסיפור שלה, ומתובנות שאספה בדרך.
בשנותיה האחרונות הוסיפה תואר בחינוך מיוחד לשלל תאריה, ומתוך נסיונה האישי, חשבה איך ניתן להנגיש את חווית הלמידה לילדים שלא יכולים להגיע לשיעורים בבית הספר.
ליאורית אהבה ילדים מאוד.
כל הילדים שהכירה היו חרוטים בליבה והיא הרגישה קרובה אליהם והתפעלה מהם בלי סוף.
ילדים של חברותיה וחבריה הרבים, בני הדודים, ובהמשך גם ילדיהם של בני הדודים היו גם הם חברים שלה, והיתה לה דרך מיוחדת להגיע ולהישאר בליבם.
אחייניה- אלונה, שחר ואיתמר זכו להכיר אותה בשנתם הראשונה, והיו מושא לשמות חיבה, פינוקים ומתנות. הם ואחיהם הקטנים שבאו ושיבואו ישמעו עליה וידעו מי היתה.
ליאורית היתה בת 37 במותה- נולדה ב29 לנובמבר 1980, כא כסלו תשמ"א, ונפטרה בכ5 למאי 2018, כב אייר תשע"ח.
ליאורית השאירה לכל מי שאהב אותה, צוואה של אמונה, שמחה, סקרנות וכבוד למי ולמה שמסביבם.
אנחנו חושבים עליה כל הזמן, ומתגעגעים.
המשפחה